Escalator ways to heaven

מיקום: קניון גבעתיים, קומת האוכל eat girlss: אביגיל, נופר, נוי ומיכל

יום חמישי, זה היום שבו היציאה בערב עם הבנות, היא הכי כיפית. תחשבו על זה, אמצע שבוע ויום שבת, למחרת יש יום עבודה ושישי בערב אני מעדיפה מתחת לשמיכה, אז חמישי הוא היום האולטימטיבי. קבוצת הוואטסאפ גועשת, לאן נצא היום? ריכולים על מסעדה חדשה שנפתחה בגבעתיים "טיטו", לא שמענו ולא הכרנו, כן גיגלנו וכן הגענו לדף פייסבוק שלהם ובדקנו שם תפריט. לפי התפריט המנות נראות איטלקיות טיפוסיות למסעדה איטלקית חדשה, אבל היא חדשה ועוד לא שמעו עליה כל כך, אז זו הזדמנות טובה לקפוץ להציץ ולטעום. מתארגנות על הסעות, שמות בוויז את הכתובת ומגיעות לקניון גבעתיים. כן, בדקנו ולא טעינו בכתובת, קניון גבעתיים. נכנסות ומחפשות את המסעדה, מיכל אומרת שנעלה לקומת אוכל. אני אומרת, מה הסיכוי שזה בקומת האוכל? אזור הכינוס הגדול של ילדים בחופשה שרוצים קצת ג'אנק איכותי על מגש מפלסטיק.

מסתובבות ומחפשות אחר המסעדה המהוללת, חשבתי שכבר טעינו בכתובת ושהכל שגוי. שיחה קצרה למסעדה, מיכל צדקה. קומת האוכל, לא אשקר שהייתי בהלם קל

הולכות לעבר מדרגות הנעות שעולות לקומת האוכל, ואני כבר סקרנית לראות מה יש מעבר למדרגות ואיך זה נראה. עולות ואני מחפשת במבטי ולפתע אני רואה, מסעדה שבנויה בקומת האוכל, לא פתוחה, לא דוכן ולא דלפק עם כיסאות ושולחות בחוץ כמו בית קפה בתוך קניון אלא, סגורה עם קירות בתוך הקניון בתוך קומת האוכל. התרשמתי. לא ידעתי שזה אפשרי בכלל. מגיעות למארחת נכנסות לבפנים, אווירה מרשימה של מסעדה ברמה עם נגיעות איטלקיות, יכולתי לחוש ברומא שוב. מתיישבות ומקבלות את התפריט. בעודי קופצת לגיחה קלה לשירותים לפני ההזמנה, אני מבחינה במנות בשולחנות. טוב, כנראה לא קראנו את האותיות הקטנות. המנות גדולות! ענקיות! אלו מנות ל- sharing, לא אישיות ולא טיפוסיות כמו שחשבנו. חוזרת לשולחן מסבירה לבנות את הקונספט, שמשום מה לא כלכך רצינו להבין אותו והזמנו כמעט את כל המנות הראשונות שבתפריט, למרות שהמלצרית שאלה אותנו אם אנחנו מבינות את הקונספט הגבנו ב"כן כן הבנו" והזמנו מכרובית בציפוי פרמז'ן עם רוטב בשמל כמהין, פוקאצה, קרפצ'ו, עד סלט קפרזה וקריספי קלמארי!

המנות לא איחרו לבוא והלסתות שלנו לא איחרו ליפול, שכן המלצרית צדקה, ולא הבנו. חמש מנות ראשונות שתפסו שולחן גדול במנות עצומות! אם בדרך כלל אנחנו מזמינות קלמארי וזה מגיע בצלוחית, פה קיבלנו צלוחית עם מנה שמתאימה לקערה. מה שגם הזמנו 2 עיקריות! צלחת קערה ענקית של פפרדלה סלמון מעושן בעץ פקאן ועלי תרד טריים ברוטב וורמוט ושמנת וכמובן פיצה פטריות ביאנקה עם בשמל פרמז'ן, מוצרלה, פטריות שמפניון, פוטבלו, יער ופורצ'יני, אספרגוס ושמן כמהין שיכולה להאכיל מסיבת יום הולדת של ילד בכיתה ב', הגיעו לשלוחננו. תקשיבו ותקשיבו לי טוב, אני לא יודעת מה זה העץ פקאן שעליו הם מעשנים את הסלמון, אבל בחיים שלי לא טעמתי סלמון כלכך טוב, ופייר, אני לא יודעת איך הצלחנו לפנות מקום למנות העיקריות. אין מקום לנשום, ובטח שרק מלראות את כל האוכל שנשאר על השולחן, אנחנו מאבדות עוד נשימה, אז ביקשנו תפריט קינוחים. מה? הגיוני סך הכל, לא לפני שהמלצרית הציעה לנו לארוז את האוכל הביתה, מקסימה. ברור שתארזי! מה זו מסעדה איטלקית בלי טרמיסו? מי זו נופר בלי טרמיסו? ובכלל מסתבר שנגמר הטירמסו. אם צוות טיטו קורא את הפוסט, דעו שנופר לא סולחת ולא שוכחת את הפיילה של הטירמסו שהגישו לשולחן לידנו, שהיא ביקשה בהתחלה ולא שמרו לה. עם פרצוף אחד עצוב ומבואס, ושלוש בנות שלא באמת אכפת להן, הוזמן למרכז השולחן קראק פאי- שיבולת שועל, חמאה וחלב מרוכז. לדעתי זה נקרא קראק בשביל מכורי המתוק והסוכר, כי הפאי הזה שהוגש למרכז השולחן היה בוסט של סוכר לוריד. שמחות וטוב לנו, יוצאות עם שקיות ונראות כאילו עשינו שופינג בקניון בהשתלבות המון הקונים עם שקיות של חנויות בגדים, אנחנו יצאנו עם שקיות של טייקאווי לקניון. כי בתאכלס, אם כבר שקיות בקניון גבעתיים, אז עדיף של טיטו. (גם ככה כלום לא יעלה עלינו עכשיו).

בברכת, תמיד תקראו את האותיות הקטנות בתפריט נוי